מסע אל השורשים העליונים - רבי שמעון בר יוחאי 

רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) חי באמצע המאה השנייה לספירה והוא אחת מדמויות המופת בהיסטוריה האנושית.

רשב"י היה תנא (כינוי לחכם שחי בתקופת המשנה) בן הדור הרביעי, תלמידו המובהק של רבי עקיבא, אחד מגדולי חכמי התלמוד, מחלוצי הקבלה ומחברו של ספר הזוהר.

לשמו נקשרו אגדות אין-ספור והוא מוזכר אלפי פעמים בתלמוד ובספרות המדרש. הוא התגורר בצידון, בבית פאגי ובמירון, ואת ישיבתו ייסד בתקוע שבגליל המערבי.

רשב"י נולד וגדל בגליל. עוד בילדותו הוא נבדל במידה ניכרת משאר בני גילו. שאלות כגון "לשם מה אני חי?", "מי אני?", "ואיך בנוי העולם?" ניקרו במוחו ולא נתנו לו מנוח.

באותן שנים החיים בגליל היו קשים מנשוא. הרומאים רדפו את היהודים וגזרו עליהם גזירות קשות. אף על פי כן וחרף איסורי הרומאים, התעמק רשב"י בתורה וניסה לעמוד על משמעותה הפנימית. הוא עסק בה ימים כלילות מכיוון שהרגיש כי מתחת לסיפור המקראי טמון רובד עמוק ונסתר, ובו המענה לשאלותיו.

שנות בחרותו חלפו במהירות. ככל שחלפו השנים הבין רשב"י שעליו למצוא מורה, אדם שכבר עבר את הדרך הרוחנית, צבר ניסיון ויכול להדריך אחרים בדרכם במעלה הסולם הרוחני. עם השנים גמלה בו ההחלטה להצטרף לקבוצתו של גדול המקובלים דאז - רבי עקיבא. רשב"י ארז תיק דרכים קטן ושם פעמיו לבית מדרשו של רבי עקיבא. כך החל אחד השלבים החשובים בחייו.

כתלמיד היה רשב"י נחוש וחסר פשרות. הרצון לגלות את הכוח העליון בער בעצמותיו והוא הפך במהרה לאחד התלמידים הבולטים של רבי עקיבא, וזה העלהו עד לדרגה העליונה של הסולם הרוחני. רשב"י למד אצל רבי עקיבא במשך למעלה משלוש עשרה שנה והיה מגדולי תלמידיו.

מרד בר כוכבא קטע את תור הזהב בבית מדרשו של רבי עקיבא. 24 מתלמידיו מצאו את מותם במהלך קרבות עקובים מדם ובמגפות שפרצו באזור. רשב"י היה אחד מחמשת התלמידים היחידים ששרדו.

בתקופה שלאחר מרד בר כוכבא היה רשב"י מהמתנגדים הבולטים לשלטון הרומאים בארץ ישראל. התנגדותו קיבלה משנה תוקף לאחר גזירות השמד שגזר הקיסר הרומאי אדריאנוס ולאחר מותם הטראגי של עשרת הרוגי מלכות ובראשם מורו, רבי עקיבא.

התלמוד מספר שבאחת הפעמים שבהן דיבר רשב"י בגנות השלטון הרומאי, שמע יהודי את דבריו והודיע על כך לשלטונות. כתוצאה מכך נידון רשב"י למיתה. הקיסר הרומאי שלח אנשים לחפשו כדי להוציאו להורג, אך עקבותיו נעלמו כלא היו.

על פי האגדה, נמלטו רשב"י ובנו לגליל, מצאו מסתור במערה בפקיעין ושהו בה במשך שלוש עשרה שנה. במשך תקופת שהותם במערה הם התעמקו ברזי חכמת הנסתר. מתוך יגיעתם בלימוד סתרי התורה הם זכו לגילוי של כל מערכת הבריאה.

הרב יהודה אשלג (בעל הסולם, מחבר פירוש הסולם על ספר הזוהר) מתאר את רשב"י ואת תלמידיו  כיחידים אשר השיגו את השלמות הנכספת, את 125 המדרגות הרוחניות המביאות את האדם לגמר תיקון נשמתו: "וכבר אמרנו שהדביקות השלימה וההשגה השלימה מתחלקת לקכ"ה (125) מדרגות כוללות, ולפי זה מטרם ימות המשיח אי אפשר לזכות בכל קכ"ה המדרגות (...). חוץ מרשב"י ודורו, דהיינו בעלי הזוהר, זכו לכל קכ"ה (125) המדרגות בשלמות, אף על פי שהיו לפני ימות המשיח. ועל כן נמצא הרבה פעמים בזוהר, שלא יהיה כדור הזה של רשב"י עד דורו של מלך המשיח. ולפיכך עשה חיבורו הגדול רושם חזק כל כך בעולם, כי סודות התורה שבו תופסים קומת כל קכ"ה המדרגות, ולפיכך אמרו בזוהר שספר הזוהר לא יתגלה, אלא באחרית הימים, דהיינו בימות המשיח" (בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר).

בתום שלוש עשרה שנים התבשרו רשב"י ובנו על מות הקיסר הרומאי. הגיעה העת שבה הם יכלו לנשום לרווחה.

לאחר צאתו מהמערה קיבץ רשב"י סביבו תשעה תלמידים, עלה עימם למערה קטנה במירון וכתב בעזרתם את ספר הזוהר, ספר הספרים של הקבלה.

"האדרא רבא" היא מערה הממוקמת בין מירון לצפת. למערה זו אסף רשב"י את תלמידיו וכתב בה את ספר הזוהר. לנו, בני האנוש, אין יכולת להבין עד כמה גדול היה אורו של רבי שמעון. הוא שייך לאור הפנימי העליון ולכן רק דרך התלבשותו של רשב"י בנשמתו של רבי אבא הוא היה יכול "להוריד" את דבריו ולהעלותם על הכתב. אומר על כך רבי שמעון בספר הזוהר: "וכך אני מסדר אתכם, ר' אבא יכתוב, ור' אלעזר בני, ילמוד בפה, ושאר החברים ידובבו בליבם" (זוהר, האזינו).

הזוהר מספר כי לרשב"י ניתנה הרשות לגלות את רזי התורה, אך משום שהאנושות כולה והעם היהודי בפרט עדיין לא הגיעו לדרגת ההתפתחות שתאפשר לימוד נכון של הזוהר, נגנז הספר מיד לאחר שנסתיימה כתיבתו.

באותה תקופה היה עם ישראל אחרי חורבן בית המקדש. עוד בטרם יצא העם לגלות כבר ניבא רשב"י כי ספר הזוהר עתיד להתגלות רק בסוף הגלות וכי התגלותו ברבים תסמל את סיום הגלות הרוחנית: "ומשום שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים שהוא ספר הזוהר הזה, יצאו בו מן הגלות ברחמים" (זוהר, נשא).

עוד נאמר בזוהר שלקראת סיום התקופה בת ששת אלפים השנים שמוקצבת לתיקון האנושות יתגלה הספר לעיני כול: "וכשיהיה קרוב לימות המשיח אפילו תינוקות שבעולם עתידים למצוא סודות החכמה, ולדעת בהם קיצים וחשבונות הגאולה, ובאותו הזמן תגלה לכול" (הזוהר, וירא).

רשב"י הוא גלגולה של נשמה מיוחדת, נשמה שמתאמת, מקשרת בין הכוח העליון לכל הנבראים, כל הנשמות. נשמה זו "יורדת" לעולמנו ומתגלגלת באבות הקבלה. היא התגלגלה בהם בסדר זה: אברהם, משה, רבי שמעון בר יוחאי, האר"י (ר' יצחק לוריא) והרב יהודה אשלג (בעל הסולם). כל אחד מגלגולי נשמה זו מקדם את האנושות למדרגה רוחנית חדשה, ומותיר את חותמו בדמותם של ספרי קבלה, והם משמשים את הדורות הבאים.  

ניתן למצוא דוגמה לכך בחלקים מיוחדים בספר הזוהר שנקראים "רעיא מהימנא". בחלקים אלה מדבר רשב"י מתוך התלבשות בנשמתו של משה. דוגמה נוספת היא ספר "שער הגלגולים", שבו מדבר רשב"י מתוך התלבשות בנשמת האר"י.

ספר הזוהר אשר חיבר הרשב"י הוא ללא ספק אחד הספרים המפורסמים והמיוחדים שנתחברו במרוצת השנים. אין עוד ספר בהיסטוריה האנושית שישווה לסקרנות שהוא מעורר. מאז כתיבתו נקשרו לספר הזוהר אלפי סיפורים, והמסתורין שאופף אותו אינו יודע גבולות. הקסם סביבו כה גדול, עד שמיליונים קוראים בו על אף היותו סתום ולא מובן, ומיליונים רבים אחרים חוששים מפניו.